כישורי הטיהור של גרפיט פחמן כוללים בעיקר את השיטות הבאות:
שיטת טיהור חומצה אלקלית: לשיטה זו יש מאפיינים של השקעה חד פעמית נמוכה, דרגת מוצר גבוהה ויכולת הסתגלות חזקה לתהליך. החסרונות שלו הם צריכת אנרגיה גבוהה, זמן תגובה ארוך, אובדן גרפיט גדול וזיהום שפכים חמור.
שיטת חומצה הידרופלואורית: לשיטה זו יש יעילות גבוהה להסרת זיהומים, דרגת מוצר גבוהה וצריכת אנרגיה נמוכה, אך יש לה דרישות מחמירות על ציוד ועלות גבוהה. בנוסף, חומצה הידרופלואורית היא רעילה וקורוזיבית ביותר, ונדרשים אמצעי הגנה קפדניים.
שיטת צליית הכלור: לשיטה זו טמפרטורת צלייה נמוכה, צריכת כלור נמוכה, עלות נמוכה ושיעור התאוששות גבוה. עם זאת, חסרונו הוא שכלור רעיל, בעל דרישות גבוהות לתפעול ציוד, ודורש איטום וטיפול קפדני בגז הזנב.
שיטת טמפרטורה גבוהה: למוצר של שיטה זו תכולת פחמן גבוהה במיוחד, שיכולה להגיע ליותר מ-99.995%, אך הציוד יקר, ההשקעה גדולה וצריכת האנרגיה גבוהה. זה מתאים לייצור אצווה קטנה באירועים מיוחדים כמו הגנה לאומית וחלל.
שיטת ציפה: ציפה היא טכנולוגיה בסיסית המשתמשת במאפייני הציפה של גרפיט כדי להפריד גרפיט ממינרלים אחרים באמצעות שלבים מרובים של תהליכי טחינה ומיון. היתרונות של הציפה הם ציוד פשוט, צריכת אנרגיה נמוכה, עלות ייצור נמוכה, ויכולים לשפר משמעותית את הטוהר והאיכות של הגרפיט.
לכל אחת מהשיטות הללו יש יתרונות וחסרונות משלה, ויש לשקול את בחירת השיטה הנכונה בהתאם לצרכים ולעלויות ספציפיות.
